<h1>עשרת הדברות לבעל העיטור הלכ' יו"כ</h1>
<h2>דף לו:</h2>
ת"ר כיצד מתוודה עויתי פשעתי וחטאתי וכן בשעיר המשתלח אומר והתודה עליו את כל עונות בני ישראל ואת כל פשעיהם לכל חטאתם וכן במשה אומר נושא עון ופשע וחטאה דר"מ וחכ"א חטאתי עויתי ופשעתי וכן בדוד הוא אומר חטאנו עם אבותינו העוינו והרשענו אמר רבה בר שמואל הלכה כחכמים ההוא דנחית קמי דרבא עביד כר"מ א"ל שבקית רבנן ועביד כר"מ א"ל כר"מ ס"ל כדכתיב בספר אורייתא דמשה (פי') [פסק] רבינו אלפסי כחכמים ומסתברא כההוא דנחית ועביד עובדא מדלא אהדר ליה רבא וכן פירש רבינו אבן גיאות. ש"מ מיהא דאחר חורבן היה ואומרים סדר עבודה ותו האי דנחית קמיה דרבא (נ"ו:) אמר (צאו) [יצא] והניחו על כן שני שבהיכל ונטל דם הפר והניח דם השעיר א"ל חדא כרבנן וחדא (כר"מ) [כר"י] אימא הניח דם השעיר ונטל דם הפר והזה על הארון (ושמעתי) [ושמעינן מינה] בלשון המשנה אומרים אותו כגון אתה כוננת דיוסי בן יוסי וזולתם ולא בלשון סתום וראיתי בסדר העבודה הבבלי שאנו אומרין אותה אחר תרומת הדשן ולפייסות חוזרין (עי' בעה"מ כ"ו:) ונראה שלא היה פייס ביוה"כ אלא כ"ג נותן לאוהבו או לקרובו ובסדר החכם ר' אברהם בן עזרא ולנשחט כנגד שחיטתו אהעמדה ואקשירה היא (מ"א:) וצריך לאומרו כסדר עבודה.
<h2>דף נו:</h2>
(ל"ו:) ת"ר כיצד מתוודה עויתי פשעתי וחטאתי וכן בשעיר המשתלח אומר והתודה עליו את כל עונות בני ישראל ואת כל פשעיהם לכל חטאתם וכן במשה אומר נושא עון ופשע וחטאה דר"מ וחכ"א חטאתי עויתי ופשעתי וכן בדוד הוא אומר חטאנו עם אבותינו העוינו והרשענו אמר רבה בר שמואל הלכה כחכמים ההוא דנחית קמי דרבא עביד כר"מ א"ל שבקית רבנן ועביד כר"מ א"ל כר"מ ס"ל כדכתיב בספר אורייתא דמשה (פי') [פסק] רבינו אלפסי כחכמים ומסתברא כההוא דנחית ועביד עובדא מדלא אהדר ליה רבא וכן פירש רבינו אבן גיאות. ש"מ מיהא דאחר חורבן היה ואומרים סדר עבודה ותו האי דנחית קמיה דרבא (נ"ו:) אמר (צאו) [יצא] והניחו על כן שני שבהיכל ונטל דם הפר והניח דם השעיר א"ל חדא כרבנן וחדא (כר"מ) [כר"י] אימא הניח דם השעיר ונטל דם הפר והזה על הארון (ושמעתי) [ושמעינן מינה] בלשון המשנה אומרים אותו כגון אתה כוננת דיוסי בן יוסי וזולתם ולא בלשון סתום וראיתי בסדר העבודה הבבלי שאנו אומרין אותה אחר תרומת הדשן ולפייסות חוזרין (עי' בעה"מ כ"ו:) ונראה שלא היה פייס ביוה"כ אלא כ"ג נותן לאוהבו או לקרובו ובסדר החכם ר' אברהם בן עזרא ולנשחט כנגד שחיטתו אהעמדה ואקשירה היא (מ"א:) וצריך לאומרו כסדר עבודה.
<h2>דף סו:</h2>
וכל מלאכה שאסורה בשבת אסורה ביוה"כ כדתנן (מגילה ז':) אין בין שבת ליוה"כ אלא שזה זדונו בידי אדם וזה זדונו בכרת ומלאכה ועירוב וטלטול והוצאה בשבת ועירוב והוצאה ליוה"כ. והא דאמר רפרם בפ' שני שעירי (יומא ס"ו:) וכו' זאת אומרת עירוב והוצאה לשבת ואין עירוב והוצאה ליוה"כ ליכא.
<h2>דף עג:</h2>
למדנו ה' עינוים שאסורין מה"ת ותניא כשאמרו אסור לא אמרו אלא כחצי שיעור אבל בשיעור ענוש כרת ואעפ"י שענוש כרת אין ענוש כרת אלא אוכל ושותה [ועושה מלאכה] (ביוה"כ כמוה וכגרעינתה והשותה מלא לוגמיו חייב) בלבד והרי אנו מפרשין כל אחד ואחד כהלכתו.
<h2>דף עז:</h2>
רחיצה. אסור לרחוץ מקצת גופו ככל גופו ואם מלוכלך בטיט או בצואה רוחץ כדרכו ואינו חושש ואסור לסוך כו' ורחיצה בין בחמין בין בצונן אסור דקי"ל מדכתיב תענו ורחיצה איקרי עינוי מדכתיב גבי עינוי מים קרים על נפש עיפה. והא דאמרינן (תענית י"ג.) משום תענוג בחמין אסור בצונן מותר לא מיירי התם [ביו"כ] כלל. תנא דבי ר' מנשה אשה מדיחה במים ידה ונותנה פת לתינוק. אמרו עליו על שמאי הזקן שלא היה רוצה להאכיל בידו אחת וגזרו עליו כו' להאכיל בב' ידיו מ"ט משום שיבתא רוח רעה שורה על הידים. ת"ר ההולך להקביל פני רבו או פני אביו או פני מי שגדול ממנו עובר במים עד צוארו ואינו חושש. רב לגבי תלמיד לא אפשיט. ובתוספתא גרסינן פני רבו או פני ת"ח הגדול ממנו. ותניא שומרי פירות עוברין במים עד צוארן ואינן חוששין רב יוסף שרי להו לבני תרבי למיעבר במיא למיתי לפירקא. למיזל לא שרי להו. אמר ליה אביי א"כ אתה מכשילן לעתיד לבא. תנא ובלבד שלא יוציא ידו מתחת חפת חלוקו שמא יוליך חלוקו בידו.
סיכה. מנין לסיכה שהיא כשתיה ביוה"כ שנאמר ותבא כמים בקרבו וכשמן בעצמותיו. ירושלמי (פ"ח ה"א) סיכה בין שהיא של תענוג בין שאינו של תענוג אסורה ולא אמרו אלא סיכה אבל רחיצה של תענוג אסורה שאינה של תענוג מותרת (כדבריהם) [כדברירנא] ואסור לסוך מקצת גופו ככל גופו ואם הוא חולה או שיש לו חטטין בראשו סך כדרכו ואינו חושש. ובשבת נמי אמרינן (שבת מ':) אשה מדיחה ידה שמן ומחממת כנגד המדורה רשבג"א סך אדם עצמו שמן ומתחמם כנגד המדורה ואינו חושש.
<h2>דף עח.</h2>
תני ר' יהודה בן גודגודא אסור לישב ע"ג טינא ביוה"כ ובטינא מטפחת אמר אביי ובטופח להטפיח. ואר"י מותר להצטנן בפירות ר"י מצטנן בקרא רבה בינוקא רבא בכסא דכספא. אר"פ מלא אסור חסיר שרי דפחרא אידי ואידי אסור משום דשחיל ר"א אמר כסא דכספא אסור משום דמזדרב. זעירא בר חמא אושפזיכנה דר' אמי ור' אסי וריב"ל וכולהו רבנן דקיסרי א"ל לרב יוסף בריה דריב"ל אימא לך מילתא דהוה עביד אבוך מטפחת הו"ל בעיו"כ ושורה אותה ועושה כמין כלים גנובים ולמחר מקנח בה פניו ידיו ורגליו להצטנן. (וכן כי אתה רבה בר מרי) בט"ב מביאין לו מטפחת ושורה אותה במים ולמחר מעבירה ע"ג עיניו. [וכן כי אתא רבה בר מרי וכו'] א"ל יעקב לר' ירמיה איפכא אמרת לן ואותבינך סחיטה. והמנהג שנוהגין עד עכשיו (וששורין) [ששורין] מפה במים ונוטלין ידיהם שחרית לתפלה במפה בין בט"ב בין ביוה"כ מנהג טעות הוא שנט"י מצוה הוא ונוטלין כדרכן. והא דאמרינן (תענית י"ג.) אבל אסור להושיט אצבעו במים. כדרך שאסור ביוה"כ. להתענג הוא דאסור אבל למצוה מותר. דהא דאמרינן אם הוה מלוכלך בטיט או בצואה רוחץ כדרכו כו' אפי' שלא במקום מצוה. וגרסינן נמי ההולך להקביל פני רבו או פני מי שגדול ממנו עובר (בצוארו) [עד צווארו] במים ואינו חושש והלכך שחרית נוטל ידיו כדרכו ואינו חושש ומברך ענט"י אבל פניו אסור. ואיכא מ"ד דאינו מברך ענט"י ביוה"כ ובט"ב ואינו מברך שעשה לי כל צרכי מפני שאסור בנעילת הסנדל. ומסתברא כיון דבידו וברשותו הם לעולם כגון מפני סכנת עקרב מותר ויכול לברך כסדר כל השנה כולה. ול"ד כי סיים מסאני, כי היכא דכי לא שמע קול תרנגולא מברך כיון שבידו היא. והגאון (ש)אמר, אסטניס וכל מי שאין דעתו מיושבת עליו בכל השנה עד שיקנח במים מותר לקנח ולטהר במים אבל כל אדם אסור להושיט אצבעו: וכל אדם מותר לטהר עצמו במים אבל להנאתו אסור. ותניא (פ"ח.) כל חייבי טבילות טובלין כדרכן בין בט"ב בין ביוה"כ.
<h2>דף עח:</h2>
נעילת הסנדל. אמר רבב"ח אמר ר"א מהו לצאת בסנדל של שעם ביוה"כ עמד ר' יצחק בר נחמיני על רגליו ואמר אני ראיתי את ר' יהושע [ב"ל] שיצא בסנדל של שעם ביוה"כ (ואמרו) [ואמינא] ליה בתענית ציבור מאי א"ל ל"ש ר' יהודה נפיק בדהיטני אביי נפיק בדהוצי רבא נפיק בדכולהו לבר מדהוצי נ"א בדיקולי פירש עשב (עי' רי"ץ גיאת). לרש"י (בכלי של בשמים) [בדיקלי של עשבים] רבה בר"ה כריך סודרא אכרעי' ונפיק קסבר תענוג דלאו מנעל מותר, והני (בולברין) [כולהו] לאו מנעל נינהו אבל מנעל בין שהוא של תענוג בין שאינו של תענוג אסור ומסתברא כנוסחא דילן רבא נפיק בכולה ופרכינן אדאביי דנפיק בהוצי מדתניא הקיטע יוצא בקב שלו כו', ומשני אביי הוצי לאו מנעל הוא והתם משום דאיכא כתיתין ומשום תענוג, ומקשי רבא, ומתרץ לה לעולם מנעל הוא (וטעמא) [וכטעמא] דנפשיה דלא נפיק, ובשבת בהא פליגו וכו' אבל בסנדל של שעם ליכא למ"ד מנעל היא ומותר כסהדותא דר"י ב"נ וכסהדותא דרבה בר' חייא בת"צ וכן הלכתא דליכא מאן דפליג ובהוצי נמי קי"ל כרבא דמנעל הוא ואסור ובשבת בהא פליגו מ"ס גזרינן ומ"ס לא גזרינן. והאי דאמר רבא בפ' מצות חליצה (יבמות ק"ג.) מדרישא ר"מ [וכו'] (לא) האי מגין (ולא) האי [לא] מגין לדבריו דשמואל (שבת ס"ו.) קאמר התם דס"ל במנעל ולא במנעל פליגו ולדידיה לא ס"ל.
וכתב בעל הלכות היכי (דמפיק) [דמפנק] א"נ בעי למיזל לדוכתא [וכו'] דציבורא א"נ [וכו'] אפיקו לבושא וקא דחיל למיעל בלא מסאני או מן עקרבא או מן ריחשא שרי למיכרך מידי אכרעיה ואפיק כל צרכי דאמר שמואל כל מחמת עקרבא מותר ומסתברא מחמת עקרב אפי' מנעל מותר ושמואל דאמר אם מחמת עקרב מותר (אב"ע) [אכו"ע] קאי, וה"ג והחיה תנעיל את הסנדל מ"ט משום צינה וא"ש אם מחמת עקרב מותר ואית דגרסי ושמואל אמר אם מחמת עקרב מותר וליתא. ומסתברא סתם חיה ל' יום (וחולה) [כחולה] כדגרסינן (שבת קכ"ט.) חיה שלשה ושבעה ושלשים. (ירושלמי פ"ח ה"א) אית תנאי תנא יוצאין באונפליא [וכו'] של עור ר"י בר נחמן סליק לגבי דריב"ל בלילא צומא רבא נפיק לגביה לביש סילותי' א"ל מהו כן א"ל אסתניס אני. ת"ר תינוקת מותרין בכולן חוץ מנעילת הסנדל מ"ט הנך דלאו רבותייהו גזרו רבנן אכילה ושתיה וסיכה דהיינו רבותייהו לא גזרו ביה רבנן דאמר אביי רבותי' דינוקא חמומא ומשחא גדל פורתא בעיתא בכותחא אבל מחנכין אותן שנה ושתים כדאיתה לקמן.
והמלך והכלה ירחצו פניהם והחיה תנעיל את הסנדל וחכמים אוסרין. ירושלמי (פ"ח ה"א) הוי סוברין מימר על סיפא אשכח תנא על כולהון והלכה כחכמים בשתיהן ואית מ"ד הלכה כר"א מדאמר ליה רב לר"ח עד כמה ומהדר ליה ר"ח כדתנן אין מונעין תכשיטין מן הכלה כל ל' יום.
ומיבעיא ליה לאינש למוקורי יומא דכפורא בכסות נקיה דא"ל ריש גלותא לרב המנונא (שבת קי"ט.) מ"ד ולקדוש ה' מכובד א"ל זה יוה"כ שאין בו לא אכילה ולא שתיה אמרה תורה כבדהו בכסות נקיה.
<h2>דף עט.</h2>
אכילה ושתיה. כדתנן האוכל ככותבת הגסה (כגרעינתה) ביוה"כ כמוה וכגרעינתה והשותה מלא לוגמיו חייב. בעי ר"פ ככותבת הגסה שאמרו בגרעינתה או בלא גרעינתה. כלומר כשמשערינן בגרעינה משערין כמו שעומדת בתוך התמרה שא"צ למעך חללה שבין האוכל לגרעינה ובעינן כמוה ובגרעינתה וכחללה או בלא גרעינתה משערין כשנוטל ממנה הגרעין משערין האוכל והגרעינה שצריך למעך. וקא מיבעיא ליה בחללה או בלא חללה ולא איפשיטא בגמרא דילן ומדגרסינן בירושלמי זאת אומרת צריך למעך חללה דאל"כ ליתני כמוה וכגרעינתה וכחללה ש"מ דליתא לדרב אשי דאמר גסה תנן כמה דגסה ולא בעי כשיעור האוכל והגרעין וה"מ לענין כרת ומלקות אבל איסורא אפילו כחצי שיעור אסור כדאמרינן.
<h2>דף פ:</h2>
כל האוכלין מצרפין לככותבת. תוספתא (פ"ד) אכל וחזר ואכל אם יש מתחלה ועד סוף כדי אכילת פרס [וכו'] אין מצטרף. ואומצא במילחא וציר שעל גבי ירק מצטרף דכל אכשורי אוכלא אוכלא הוא וכל המשקין מצרפין למלא לוגמיו. ותניא (כלים פי"ז מי"א) יש שאמרו הכל לפי מה שהוא אדם מלא קומצו מנחות מלא חפניו קטורת. מלא לוגמיו ביוה"כ. האוכל ושותה אין מצטרפין.
<h2>דף פא:</h2>
ת"ר ועניתם את נפשותיכם וגו' יכול בט' לחודש ת"ל מערב אי מבערב יכול משתחשך ת"ל בט' לחודש. הא כיצד מתחיל ומתענה מבע"י מכאן שמוסיפין מחול על הקודש אין לי אלא בכניסתו ביציאתו מנין ת"ל מערב עד ערב. יו"ט מנין ת"ל תשבתו שבתות מנין ת"ל שבתכם כל שביתה שאתה שובת אתה מוסיף בין מלפניו בין מלאחריו ותני חייא בר רב מדיפתי ועניתם את נפשותיכם וכו' וכי בתשעה מתענין והלא אין מתענים אלא בעשירי לומר לך כל האוכל ושותה בט' מעלה עליו הכתוב כאילו התענה תשיעי ועשירי ת"ר ועניתם את נפשותיכם וכל מלאכה לא תעשו יכול יהא ענוש על תוס' מלאכה ת"ל בעצם היום הזה על עצמותו של יום ענוש כרת ואין ענוש כרת על תוספת [וכו'] עינוי.
אכל אוכלין שאינן ראויין לאכילה ושתה משקין שאינן ראויין לשתיה פטור אמר רבא [כס] פלפלא וזנגבלא יבשתא ביוה"כ פטור אכל עלי גפנים פטור לולבי גפנים חייב ואלו הן לולבי גפנים כל שלולבו מר"ה ועד יוה"כ יתר מכאן פטור וה"מ לענין מלקות שתה משקין שאינן ראויין והשותה ציר ומורייס פטור אבל חומץ חייב וה"מ חי אבל מזוג פטור אבל לכתחלה אסור.
<h2>דף פב.</h2>
תינוקת אין מענין אותן ביוה"כ אבל מחנכין אותן לפני שנה לפני שנתים השתא לפני שתים מחנכין לפני שנה מיבעיא. ל"ק כאן בבריא כאן בחולה אר"ה בן ח' בן ט' מחנכין אותן לשעות [וכו'] בן י"א בן י"ב משלימין מדרבנן בן י"ג משלימין מדאורייתא בתינוקת בת י"ב ומר א"ח
ול"פ ור"י אמר השלמה (לדבריהם) [מדבריהם] ליכא מחנכין אותן לשעות י"ב משלימין בדאורייתא בתינוקת ותינוק
בן י"א בן י"ב מחנכין אותן לשעות בן י"ג משלימין מדאורייתא ומסתברא הלכה כר"ג ור"ה דתרווייהו ס"ל השלמה מדבריהם איכא ור"י דאמר השלמה מדבריהם ליכא יחידאה הוא ועבדי' כר"ה בתינוקת וכר"נ בתינוק ותמיה לן מה דכתב רב אלפס ז"ל אע"ג דקי"ל כר' יוחנן דתינוקת בת י"ב ותינוק בן י"ג משלימין מדאורייתא קי"ל כר"ה וכר"נ
דבן יו"ד ובן י"א משלימין מדרבנן ובן י"ב משלימין בתינוק והא כולהו מודו בהשלמה דאורייתא והו"ל למימר הלכה כר"ה וכר"נ ורבינו יצחק [אבן גיאת] פסק כר"י דהשלמה דדבריהם ליכא והכין כ' תינוקת בריאה בת י' ובת י"א מחנכין אותן לשעות בת י"ב ויום א' משלימין מדאורייתא היה חולה בי' מחנכין אותן בי"א לבד ומשלימין בת י"ב ויום א'. תינוק בריא מחנכין אותן בן י"א ובן י"ב ומשלים בן י"ג ויום א' חולה בי"א מחנכין אותו בי"ב ומשלים בי"ג ויום א' איזה חינוך היה רגיל לאכול בב' שעות מאכילין אותו בג' בג' מאכילין אותו בד'. ומסתברא כשם שמחנכין אותו באכילה כך מחנכין אותו מרחיצה וסיכה כדי שיהיו רגילין במצות.
עוברה שהריחה ריח מאכילין אותה עד שתשוב נפשה ותניא עוברה שהריחה בשר קודש או בשר חזיר תוחבין לה בקיש או בכרכר [ברוטב וכו'] אם מתיישבה דעתה מוטב ואם לאו מאכילין אותה שומן שאין לך דבר שעומד בפני פקוח נפש אלא ע"ז וגילוי עריות וש"ד. ההיא דאתת לקמיה דר' חנינא לחשוה ואילחשו קרי עליה בטרם אצרך בבטן ידעתיך נפיק מינה ר' יוחנן ההיא דאילחשו ולא אילחשי קרי עליה זורו רשעים מרחם נפק שבתאי אצר פירי. כתב בעל הלכות פחות מכשיעור יהבינן לה [וכו' (עי' כריתות י"ג.)] ועוברה שהריחה משאמרה צריכה אני תוחבין לה כחולה וכן הלכתא ורב אחא בשאלתות [כתב] דרש רבא (פסחים נ"ד:) עוברות מתענות ביוה"כ אבל חיה אסורה עד ל' יום וכן הלכתא. וחי' לא אתמר בגמרא [ואי] משום דקתני והחיה תנעיל את הסנדל וסתם חי' ל' יום התם משום צינה היא ולא באכילה דא"כ הו"ל למיתני' גבי אכילה ומסתברא דינה (דעוברה) [כעוברה] אם היא צריכה מאכילין אותה עד שתשוב נפשה וכחולה דמאכילין אותו ע"פ בקיאין.
<h2>דף פג.</h2>
וחולה מאכילין אותו ע"פ בקיאין. ואם אין שם בקי מאכילין אותו ע"פ עצמו [וכו'] מ"ט תינבי' הוא דנקט לי' (ופסק) [וספק] נפשו' להקל. ואפי' איכא תרי בקיאין או תלתא בהדי חולה דקאמר ל"צ אי איכא חד בהדי בקי דאמר צריך מאכילין אותו ע"פ, ואע"ג דאר"פ דלענין אומדנא בתר דיעות אזלינן לעולם ה"מ לענין ממונא אבל הכא ספק נפשות להקל אבל היכא דהחולה נשתתק ובקי א' אומר צריך וב' אומרים א"צ אין מאכילין אותו דאזלינן בתר רובא. ירושלמי חולה אמר יכילנא ורופא אמר א"י [וכו'] ר' אבהו בשם ר' יוחנן נעשה ספק נפשות ודוחין (מנחות ס"ד.). חולה שאמדוהו בגרוגרת ורצו עשרה בני אדם והביאו לו עשרה גרוגרת בבת א' כולן פטורין ואפי' בזא"ז ואפי' קדם והבריא בראשון. מי שאחזו בולמוס מאכילין אותו ואפי' דבר טמא עד שיאירו עיניו ת"ר מנין יודעין שיאירו עיניו שיבחין בין טוב לרע אמר אביי בטעמא. מי שאחזו בולמוס מאכילין אותו שביעית וטבל ותרומה תנאי היא דתניא מאכילין אותו טבל ואין מאכילין אותו תרומה בן זומא אומר תרומה אבל לא טבל וקי"ל כת"ק וכגון דלא אפשר ליה בחולין ת"ר מי שאחזו בולמוס מאכילין אותו דבש וכל שהוא מתוק שהדבש וכל מיני מתיקה יפין ומאירין את העינים וה"מ לאחר אכילה אבל קודם אכילה מיגרר גריר. מי שנשכו כלב שוטה אין מאכילין אותו מחצר כבד שלו ור' מתיא בן חרש מתיר ועוד ר' מתיא בן חרש החושש בפיו מטילין לו סם בשבת מפני שספק נפשות להקל והלכתא כרבנן בכלב שוטה וכן במי שאחזו ירקון אין מאכילין אותו בשר (חזיר) [חמור] ואין מקיזין דם לסרונכי בשבת. והחושש בפיו מטילין לו סם בשבת דקאמרי' ר' מתיא בן חרש ד"ה הוא. וחצר כבד פי' רבותינו יותרת הכבד. ואבן גיאות פי' אצבע קטנה שבקצה כף ידו של אדם שקורין אותו בלשון ישמעאל בנצ"ר ונקרא חצר הכבד שיש בכבד חתיכות גדולות שדומה לאצבעות גדולות ויותרת הקטנה דומה לאצבע הקטנה.
<h2>דף פה:</h2>
את זו דרש ראב"ע כי ביום הזה יכפר עליכם וכו' עבירה שבין אדם למקום יו"כ מכפר שבין אדם לחבירו אין יו"כ מכפר וגרסי' בשבועות (עי' ירושלמי פ"א ה"ו) חומר בשעיר מביוה"כ ששעיר מכפר מיד יו"כ אין מכפר עד שתחשך כלומר אינו משלים הכפרה מכל וכל עד שתחשך אבל מכפר הוא כל היום דאלת"ה קשיא הא דגרסינן התם (שבועות י"ג:) דחנקתיה אומצא (דל"צ) [ומית].
<h2>דף פז:</h2>
ת"ר מצות וידוי עיו"כ עם חשכה אבל אמרו מתוודה קודם אכילה ושתייה שמא תטרוף דעתו עליו ואעפ"י שהתוודה קודם אכילה מתוודה לאחר שאכל ושתה שמא יארע דבר קלקול בסעודה ואי' דגרס אעפ"י שהתודה ערבית מתודה שחרית. שחרית מתודה מוסף. מוסף מתודה מנחה. מנחה מתודה נעילה. והיכן אמרו אחר תפלה וש"ץ באמצע. ומנהג כשמגיע ש"ץ ולמחול עונותינו ואומר לפני ה' תטהרו מתחיל בפסוקים ודברי ריצוי וחותם בכי אתה סלחן לישראל וכו' וכן במוסף ובמנחה ובנעילה ויש מקומות שמתודה ש"ץ ג"פ בכל תפלה ותפלה ובנעילה מתודה פ"א והן [עשרה] ודוין שמתודה ביום כנגד עשרה פעמים שמזכיר כ"ג [את השם] ביו"כ ובלילה מתודה ויש מקומות שאין מתודין אלא פ"א והן ח' ביום ב' בערב יו"כ והם י'. ועיו"כ קודם אכילה ש"ץ אומר אחר תפלה וכן ר' עמרם כ' אחר תפלה (ביחיד) [כיחיד] ורבינו האי אמר אין מנהג שיתודה ש"ץ במנחה עיו"כ ולא שמעתי בבבל שיתודה ומנהג רב עמרם ז"ל [וכו' — עי' רי"ץ גיאת]. מאי אמר רב אמר אתה יודע רזי עולם ושמואל מעמקי לב ולוי אמר בתורתך כתוב לאמר ביום כו' ר' יוחנן אמר רבון העולמים ור"י אמר רבו עונותינו מלמנות וחטאתינו עצמו מספר ור"ה אמר עד שלא נוצרתי איני כדאי כו' והיינו וידוי דרב המנונא זוטא ביומא דכפורא אמר מר זוטרא לא אמרן אלא דלא אמר אבל חטאנו אבל אמר אבל חטאנו א"צ ומסתברא דמר זוטרא אדרב המנונא. מעמקי הלב דשמואל היינו ותעלומות סתרי כל חי. ודלוי, אנו אומרים תחלה כי ביום הזה יכפר עליכם כו'. ורבון העולמים דר"י, הוא שאנו אומרים יה"ר מלפניך רבון העולמים שתמחול לנו וכו'. ודרב יהודה בתחלת פסוקי דרחמי. אמר בר המדודי הוה קאימנא קמיה דשמואל והוה יתיב מיתב כי הוה מטי שלוחא לאבל חטאנו קם אכרעי' אמר עיקר וידוי היא ש"מ וידוי מעומד. וצבור אמרו עם ש"ץ. ובעיו"כ אנו אומרים עיקר וידוי כגון אבל חטאנו. וביוה"כ שהוא יום מחילה וסליחה אנו מרבין בסליחות ומתודין ככולהו אמוראי. ומסתברא דאבל חטאנו ועל חטא שחטאנו שאנו אומרים ל"צ דהא קי"ל דא"צ לפרוט החטא אבל אומר חטאנו העוינו והרשענו ותו ל"צ.
תנן התם בג' פרקים בשנה הכהנים נושאים את כפיהם ד"פ ביום שחרית ומוסף למנחה ונעילת שערים. בתעניות ומעמדות וביוה"כ. והכין מנהגא כדאיתא בגמרא (תענית כ"ו:) והאידנא מ"ט פרסי ידייהו במנחתא כיון דסמוך לשקיעת החמה פרסי ידייהו כתפלת נעילה דמי. וכן כתב רב אחא כיון שמשהי ברחמי עד זמן נעילה ביומא דכפורא הו"ל כתפלת נעילה דמי ולא מחלפי. ירושלמי (תענית פ"ד ה"א) מאי נעילה רב אמר נעילת שערי שמים. ושמואל אמר נעילת שערי היכל. אחוה דר"י הוה צמיד גילתי' דרב בצומא רבא א"ל רב(א) כד תחמי שימשא בריש דיקלא הב לי (תותאי) [גולתאי] ונצלי תפלת נעילה מיחלפי שיטתי' תמן בנעילת שערי שמים ובבלי אמר בנעילת שערי היכל ע"י דרב כי מאריך בצלותא סגיא מגיע לנעילת שערי שמים. וכתב רבינו אבן גיאות ז"ל ש"מ כד הוי שמשא בריש דיקלי זמן נעילת שערי היכל ונעילת שערי שמים קרוב לצאת הכוכבים וקי"ל כר' יוחנן וש"מ תפלת נעילה קודם שתשקע החמה היא.
מאי נעילת שערים רב אמר צלותא יתירתא ושמואל אמר מה אנו ומה חיינו וקי"ל כרב כדתניא יוה"כ מתפלל שבעה ומתודה שחרית ז' ומתודה מוסף ז' ומתודה מנחה ז' ומתודה נעילה ז' עולא בר רב נחית קמיה דהכא פתח באתה בחרתנו וסיים במה אנו וזה אתה נותן שאנו אומרים בנעילה ואע"ג דקי"ל כרב יום הוא שאנו מאריכין בתפלה וחייבין אנו לסיים תפלת נעילה בשקיעת החמה. אבל מוסף ראוי להתפלל קודם ז' כדגרסינן המתפלל אחר ז' שעות עליו הכתוב אומר נוגי ממועד אספתי. ואינו ראוי להאריך כמו שאנו מאריכין בתפלת יוצר לפי שכשאנו מתחילין תפלת מוסף זמן תפלת מנחה היא וקי"ל היה שתי תפלות מתפלל תפלת מנחה ואח"כ תפלת מוסף אלא שנהגו להאריך.
תשמיש המטה. ירושלמי (פ"ח ה"א) ברחיצה אסור בתשמיש המטה לכ"ש תפתר במקום שנהגו שלא לטבול או קודם שתקנו טבילה לבעלי קריין. (שמעתי לבעלי) [שמענו] טבילה (ו)לבעלי קריין במנהגא תליא מילתא איכא אתרא דאיכא צינתא טובא ולא נהיגו משום סכנה ובאתרא דילן לא נהיג. וגרסינן בר"ה (ט"ז:) חייב אדם לטהר עצמו ברגל. ונהגו העם לטבול עיו"כ. וברכת טבילה לא צריך. ת"ר הרואה קרי ביוה"כ יורד וטובל ומשפשף בבשרו כדי שיתנקה הקרי מבשרו. ורש"י פי' ומבערב ישפשף כל גופו שלא יהא דבר חוצץ שאם יראה קרי בלילה או מחר ירד ויטבול. והשתא, דקי"ל כר"י דאין ד"ת מקבלין טומאה אסור לטבול ולכתחלה נמי מנהגא הוא וכדפי' ולא דחינן לעינוי. תדר"י הרואה קרי ביוה"כ עונותיו סדורין למחול לו והרואה קרי ידאג כל השנה אם עלתה לו שנה מובטח לו שהוא בן עוה"ב שהרי כל העולם רעב והוא שבע כי אתו רב דימי מפיש חייא סגי ואסגי.
